והפעם בבלוג: ארבעת המכחולים שעומדים לרשות הצלם

עבודתם של הצלמים והציירים דומה מאד בנקודות רבות, על כך נכתבו המון מאמרים וספרים.אני רואה בצלם האומנותי כצייר של התמונה אותה הוא מצלם ומציגה לצופה בסופו של תהליך. הצלם מחליט עבור הצופה מה יהיה הנושא והנשוא בתמונה ומה יופיע או לא יופיע בתמונה (בשפה המקצועית- קומפוזיציה).בנוסף לכך, הוא קובע את טון וגוון הצבעים וכן מחליט אם להגדיל ולהאדיר את הנושא או להקטין אותו. לדוגמא, במקרה שמעוניין לגרום לדמות להראות קטנה וחסרת אונים יקטין את הנושא (בשפה המקצועית- פרספקטיבה). למעשה, צלם טוב רואה את התמונה אותה הוא מצלם בראש לפני הצילום ורק אחר כך הוא מצלם. צלם מקצועי יחליט לפני הצילום אם הוא מעוניין ברקע בהיר או כהה, אם הוא רוצה תמונה קרה או חמה (מבחינת צבעים), אם עומק השדה יהיה רדוד או עמוק, בדיוק כמו צייר אשר מתחיל לרוב מול לוח חלק ולבן.לצורך כך, בזמן הצילום עצמו עומדים לרשות הצלם חמישה מכחולים שאיתם הוא יכול לעבוד(על המכחול החמישי- כלי הפוטושופ, לא אתייחס במאמר זה). המכחולים עליהם אפרט הינם: התריס - עליו ארחיב בפוסט הזה, הצמצם הרגישות לאור והשליטה בתאורה- תאורה טבעית או תאורת סטודיו
החשיפה היא למעשה בד הקנבס עליו מצייר הצלם והיא מהווה את המכלול והשילוב שבין ארבעת המכחולים הקודמים שציינתי.לכל מכחול ראוי להקדיש פוסט נפרד. הפעם אקדיש את הפוסט למכחול הראשון שהוא "התריס": התריס-תפקידו היחידי של התריס במצלמה הוא להיפתח ולהיסגר. בדומה לתריס בבית שכאשר הוא פתוח נכנס אור לפנים הבית, כך גם בתריס המצלמה- כאשר לוחצים על המחשף, התריס נפתח ועובר אור אל החיישן (פילם) דרך העדשה.מלבד היותו של התריס חלק חשוב ממערך החשיפה של התמונה, שעליה אכתוב בהמשך, הוא האחראי על הקפאה ומריחה של התמונה. בעזרת מכחול זה, הצלם יכול לקבוע אם לקבל בתמונה אובייקט קפוא או לבצע מריחה של האובייקט בתמונה.יש לשים לב להבדל הגדול בין תמונה מרוחה לתמונה מטושטשת- בתמונה מרוחה צריך להיות משהו חד, מה שלא קיים בתמונה מטושטשת.ראשית אפרט על תמונה שצולמה במהירות תריס גבוהה ביחס לנושא המצולם: מהירויות תריס נעות ממהירויות תריס בחשיפה של 30 שניות ועד מהירויות תריס של 1/8000 של השנייה. כדי להקפיא גוף בתנועה אנחנו צריכים לדעת את מהירותו ואת כיוון התנועה שלו. לא אכנס לפיסיקה ולמהירות יחסית, אבל חשוב בתור צלמים לדעת שבמהירות של 1/60 של השנייה ניתן להקפיא תנועה של אדם הולך במהירות סבירה. במהירות של 1/125 של השנייה ניתן להקפיא זוג רקדנים, אדם בריצה וגם ילדים קטנים בתנועה. במהירות של 1/250 של השנייה ניתן להקפיא מכונית שנוסעת במהירות סבירה, קפיצה באוויר של רקדן או כדורסלן שמטביע כדור לסל שאנו רוצים להקפיא את המבט בפנים שלו ואת תנועת גופו.במהירויות גבוהות מאוד 1/4000 או 1/8000 של השנייה ניתן לצלם דברים שהעין שלנו לא מסוגלת לראות כגון תנועת כדור אקדח או חץ שנורה מקשת. צילום במהירויות גבוהות עזר מאד למדע בפענוח של תנועות כגון: משק כנפי הציפור או הבנת תהליכים כדוגמת מים הנשארים עומדים באוויר, לאחר שחץ פגע בבלון אשר הכיל אותם.להבדיל מהקפאה, בצד השני של הסקאלה ישנה המריחה של התמונה. במריחה ישנן שתי אפשרויות: האפשרות הראשונה היא הקפאת הרקע ואילו נושא הצילום מתקבל כמריחה והאפשרות השנייה היא שנושא הצילום יוצא קפוא ואילו הרקע מרוח.בדרך כלל אנו משתמשים באפשרות הראשונה כדי לצלם רכב בתנועה בלילה כאשר הכביש והמבנים שמסביב קפואים וחדים ואילו הרכב מרוח יחד עם האורות האדומים שנמרחים אחריו.בכדי לצלם תמונה זאת על המצלמה להיות יציבה. ניתן להיעזר בחצובה, חומה שנמצאת בדרך או כל דבר עליו המצלמה לא תזוז במהלך החשיפה הארוכה. יש לתת חשיפה של כמה שניות מלאות (תלוי בתאורה הקיימת באזור בזמן הצילום) ולהקפיד לצלם מבלי שהמצלמה תזוז.האופציה השנייה נקראת בשפה המקצועית פאנינג (בלועזית), או בעברית, עקיבה של המצלמה אחר הנושא. במצב זה יש לעקוב בציר האופקי או האנכי (באחד בלבד) אחרי הנושא.אם נשוב לדוגמא הקודמת של תנועת הרכבים על הכביש: הפעם נניח את המצלמה על חצובה, נעקוב עם המצלמה בציר אופקי ונדאג בכל שלב החשיפה שהרכב יישאר באותו המקום בפריים. על מהירות התריס להיות נמוכה יחסית- סדר גודל של 1/15-1/30 של השנייה (כאשר הרכב נוסע מצד אחד לצד השני של הפריים במהירות סבירה של 50 קמ"ש).ישנם שיקולים נוספים שצריך להתייחס אליהם כאשר הצלם בוחר את מהירות התריס, כגון תנאי אור או
. מהירות סנכרון של הפלאש. על כל אלו ועל המכחולים הנוספים אכתוב בפוסטים הבאים

#מהירותתריסמריחהוהקפאה