מהו סוד הקסם של צילומי הערב?

צילומי הערב הם בין הצילומים המרהיבים והצבעונים ביותר בעולם הצילום, האמת שזה נשמע קצת מוזר איך צילום בערב חשוך יוצר תמונה צבעונית?
פירוש המילה פוטוגרפיה היא כתיבה באור,עכשיו השאלה היא באיזה אור נכתוב, שעות הערב, זמן השקיעה, השעה הכחולה, אור הדמדומים נותנים לצלם אור מיוחד מהמם בעיקר בערב שיש בו עננים, שמפזרים את האור כמו מטריה או סופטבוקס ענקי של הטבע שאין שום סטודיו שיכול לשמות לו.(האמת שאומרים שגם בזמן הזריחה יש אור כזה אבל אני משתדל לישון בשעות האלה...אז באמת שאין לי מושג)
בשעות הערב אני אוהב להשתמש בשמש גם כאור ראשי וגם כאור אחורי, כאשר השמש מתחילה את תהליך השקיעה יש לנו את השמש הרכה הנעימה החמה עם הצבעים הכתומים שמאירים את המצולמים (דמויות ,מבנים או נוף) בצבע כתום מלטף ומחמיא, האור רך בצורה מדהימה, הזווית שהאור מגיע היא זווית נמוכה (להבדיל מהשמש בצהריים שמגיעה ישירות מלמעלה) מה שיוצר קונטרס נמוך ולצללים ארוכים.
כשהשמש ממשיכה לרדת והיא מתקרבת לשפת המים השמים הופכים לכתומים/אדומים זה השלב שאני אוהב לצלם את הצלליות אני משתמש בשמש כאור אחורי חזק, את הנושא (רוכבי אופניים, זוגות, עצים, מבנים, קאפוארה,מצנחי רחיפה...) אני מצלם כשהם כמעט שחורים שרואים רק את קווי המתאר שלהם בדו מימד בסילואט, התמונות האלה מאד מענינות בעיני ונותנות לצופה רצון להבין מה מתרחש בתמונה, הרבה מהפרטים הצופה נאלץ להשלים מהדמיון שלו להבדיל מתמונה רגילה שהכל מונח וגלוי לו מול העינים, פה חסרים פרטים והוא זה שצריך להשלים אותם( בפוסט הבא אני אסביר איך לצלם סילואט בצורה נכונה).
אחרי השקיעה ולפני החושך יש את השעה הכחולה, שעה של אור מדהים כחול ומוזר (צלמים חייבים ללמוד לראות את האור ולא פחות את הצללים)
גם בזמן הקצר של השעה הכחולה, השעה האחרונה לפני העלטה המוחלטת, אני אוהב לצלם בשני מצבים: הראשון כמו קודם סילואט (שכמו שהבטחתי אסביר איך בדיוק לצלם בפוסט הבא)
והשני שימוש בפלאש להארת הנושא עם ג'ל כתום כאשר אני משנה את האיזון ללבן של המצלמה לתאורת טונגסטן...אז מתקבלות תמונות מדהימות!
יש משפט יפה ששמעתי מזמן שאומר:" בבוקר ובערב אנשים קטנים עושים צל גדול".
אשמח אם תצלמו ותשלחו לי במייל תמנות.